ב"ה סיימתי את מאמרי אשמח אם מישהו פה יוכל להעביר אותו לספרייה של הפורום כיוון שאני לא מצליח לפתוח שם "נושא חדש", תודה:
הפסוק בספר קהלת אומר: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".
מידי עוברי על פרשת "שמות" בתורה, וביאורם של חכמינו לפרשה ראיתי מספר קווי דמיון ביחס האימפריה המצרית/פרעונית, לבין אימפריית "הרייך שלישי" של אדולף היטלר ימ"ש.
ואבוא לבארם בקצרה:
ב-20 בינואר 1942, התקיימה וועידת וואנזה, בכירי המשטר הנאצי דנו והחליטו על הפיתרון הסופי "לשאלת היהודים", ההחלטה הייתה להמית אותם בחנק (גזים).
3200 לפני כן, התכנסה במצרים "וועידת וואנזה" הראשונה, בכירי המשטר הפרעוני, "יועצי פרעה" (לפי חז"ל: איוב, בלעם, ויתרו) דנו והחליטו על הפיתרון הסופי "לשאלת היהודים, והוחלט להמית אותם בחנק ("כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", וכידוע טביעה זה ממש חנק).
והטעמים שבשמם רצו להשמיד את היהודים:
ב-1939 נשא היטלר נאום שנגע להשמדת היהודים באופן ישיר, וכך אמר: "היום אני רוצה להיות נביא עוד זו הפעם. אם יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה תצליח שוב לגרור את האומות אל מלחמת עולם, התוצאה לא תהיה בולשביזציה של כדור הארץ וניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה".
פרעה ויועצי מצרים מאותה סיבה: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו: הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא מעל שונאינו ונלחם בנו ועלה מן- הארץ..." (שמות א' פסוקים 7-10 ) ....
היטלר ופרעה ימ"ש בעצם אומרים אותו דבר: יש חשש שמא היהודים יעוררו עלינו מלחמה, ויתפסו עמדות של שליטה וכוח, לכן יש להשמיד את היהודים.
נושא נוסף המשותף למשטר הנאצי והמשטר המצרי/פרעוני:
אחד מחוקי נירנברג אשר נוסחו בכנס ועידת המפלגה הנאצית השנתי בעיר נירנברג, ב־15 בספטמבר 1935 הוא: "החוק להגנת הדם הגרמני והכבוד הגרמני" – החוק אסר על נישואים בין יהודים לבין גרמנים, ואף ביטל נישואים קיימים. נאסר קיום יחסי מין עם יהודים.
לגבי מצרים נאמר בספר "מעם לועז" פרשת שמות דף כז': " פקודת פרעה הייתה שאיש לא יעיז לדבר עם נשות היהודים". ע"ש.
כלומר פרעה הרחיק לכת אף יותר מהיטלר ימ"ש, מלך מצרים אסר על העם המצרי בפקודה (או אם תרצו "בחוק") אפילו לדבר היהודיות, כל שכן נאסר קיום יחסי-מין, או להבדיל נישואין.
כמובן שהדבר רצוי עד למאוד מבחינה הלכתית, אך מעניין לראות את ההקבלה.
עבודות כפייה של היהודים תחת שילטונם:
הדבר מפורסם וידוע שעבודות הכפייה הוטלו על האוכלוסייה היהודית ע"י השלטונות הנאצים. עיקר העבודה היה באזורי הכפרים ובערים המרכזיות. עובדי הכפייה עבדו בייבוש ביצות, סלילת כבישים, יצירת ציוד צבאי ומזון לחיילים, בניית מסילות ברזל וכל דבר אשר יכול לתרום ולסייע למערך הלוחם הנאצי בתקופת המלחמה. מאוחר יותר עבודות הכפייה באו לידי ביטוי ב"פתרון הסופי" כאשר היהודים חפרו את בורות הירי שבהם היו עתידים להיקבר.
המשטר הפרעוני הנהיג את אותו יד קשה של עבודות כפייה כלפי היהודים במצרים:
כתוב בספר שמות (א', יד'): "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".
וכותבים המפרשים (עיינו "מעם לועז" על הפסוק הנ"ל): שהעבידו שת היהודים במלאכות כגון חרישה וזריעה, והוצאת הזבל, וחפירת בארות ושאר עבודת קשות...וגם בלילה העבידו אותם, והיו אומרים להם לבקע עצים, ובכל לילה חיפשו סוג אחר של מלאכה להעבידם בה. ע"ש.
ומעניינת ההגבלה שיהודים חפרו את בורות הירי שבהם היו עתידים להיקבר ע"י הנאצים, וכך גם המצרים ליהודים, שאם הייתה חסרה לבנה היו לוקחים תינוק יהודי ושמים אותו במקום הלבנה, ז"א היו קוברים את התינוקות היהודים בבניינים שיהודים היו בונים במו ידיהם ממש בעבודת הכפייה.
ודבר נוסף: ידוע הדבר שהנאצים העבידו את היהודים בכל מלאכות הבית שלהם, כגון: ניקיון, עבודות מטבח, ושאר עבודות ותיקוני הבית.
וכן המצרים העבידו את היהודים בכל מלאכות הבית שלהם דהיינו: לבשל האוכל, וללוש הלחם, ולכבס הבגדים ולנקות הסירים. ( "מעם לועז" על הפסוק הנ"ל).
עניין גזל הרכוש של היהודים:
הנאצים הפשיטו את היהודים מכל הונם, וגזלו את כל רכושם: בתים, זהב, אבנים יקרות ויהלומים, את המפעלים שלהם, בתי המלאכה, בגדים ועוד. וכאשר פינו אותם למחנות ההשמדה לכל מפונה הותר לקחת 15 ק"ג מטען לנסיעה, כאשר גם המטען הזה נגזל מהם בעת הסלקציה לחיים או למוות.
רק בתקופה שמ-2 ועד ל-21 בספטמבר 1942 נשלחו מטרבלינקה 203 קרונות-משא טעונים דברי-לבוש. בערך כל שבועיים, נשלחו לגרמניה משאיות טעונות יהלומים, זהב, שעונים, מטבע-חוץ ודברי-ערך אחרים, שערכם מסתכם במאות מיליוני דולרים. הנאצים אף שלחו את שיני-הזהב של המומתים ושערן הגזוז של הנשים (שכידוע היו משתמשים בזה להכנת אהילים של מנורות).
וכן היה במצרים: כאשר היה רעב גדול בכל הארץ, וכל תבואת העם אשר אצרו במחסנים הרקיבה, מלבד תבואתו של יוסף. ונתאספו אל יוסף אנשים מכל הארצות לקנות בר (הכוונה לדגן), וכאשר נגמר כספם של העם מכרו את שדותיהם ליוסף בעבור הדגן. ולשנה הבאה מכרו עצמם עבדים ליוסף כדי שימכור להם זרעים לזרוע. וכך נתעשר יוסף עושר גדול, עד שהכריז עליו הפסוק: "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ" (בראשית מב', ו'). ובמקום שיוסף יוריש ויעביר את כל הונו ורכושו למשפחתו (שהם בנ"י), פרעה גזל את כל נכסיו של יוסף לאחר פטירתו, כסף שהיה מגיע להם, לבני ישראל. ובאמת זה אחת הסיבות שה' ציווה את העם שכאשר הם יצאו ממצרים שייקחו איתם את זהב מצרים וכל אוצרותיה, שנאמר: ( בא יב',לו'): " וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות... וישאילום וינצלו את מצרים". (עיין "מעם לועז" בשלח, דף שטז').
הרב כהנא הי"ד כתב בספרו פירוש המכבי- ספר שמות:
"וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן".
".......מדוע השליכו אותם ליאור דווקא, ולא מצאו דרך אחרת להרגם? מסביר במדרש חמאת החמרה (הובא בתורה שלמה,ס"ק רז):"כדי שלא ייראה דם בארץ מצרים,שקשה עליהם ראיית דם,ובעבור זה לא היו שוחטים הבהמה,ובדם לקו ביאוריהם".זהו דבר נפלא,ויש לפרשו ולהרחיבו.הנה,יש לגוי טבע מוזר ומרושע:על בהמות הוא חס,שאינו רוצה לראות בהריגתן ובדמן,אבל על אדם אינו חס.ומשום כך לא אכלו המצרים בשר,ואדרבה,העברים שאכלו בשר היום להם לתועבה,ובזו להם,והסתכלו עליהם כברברים,בתחושה שהמצרים עם יותר עליון ויותר תרבותי.וזאת כוונת הפסוק(בראשית מו',לד'):"כי תועבת מצרים על רעה צאן",וכן "כי תעבת מצרים נזבח לה' אלקינו;הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם!"(שמות ח,כב')- כי אכילת בשר הייתה תועבה בעיניהם בגלל ה"מוסר" שלהם,והגזימו עד כדי כך,עד שלא יכלו לגור יחד עם העברים ואפילו לא לאכול אתם,כמו שכתוב(בראשית מג:לב):"כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה היא למצרים".אבל אותם מצרים שחסו כל כך על בהמות,בעלי חיים,רצחו באכזריות בני אדם (ובימינו,אנו רואים שאחוז ניכר של הלוחמים למען בעלי החיים,אינם חסים כלל וכלל על בני אדם),ובצביעותם לא רצו להרגם בשפיכת דמם,אלא בהשלכותם ליאור.וכנגד זה הקב"ה הלקה את היאור בדם,מדה כנגד מדה,כאילו אמר:אתם שפכתם דמים ע"י היאור בלי שהיה דם ממש,וקיוויתם שזה יכסה על פשעיכם;אני לוקח את היאור הזה והופך אותו לדם,כדי שהכול ידעו מה נעשה בו.ומוסר מסולף זה נרמז גם בהושע(יג',ב'):"זבחי אדם עגלים ישקון...". ע"ש.
וכך גם עשה השוואה מעניינת הרב שי פירון, וז"ל: "הסכנה במוסריות שקרית באה לידי ביטוי בהתנהגותם של הנאצים אשר חוקקו חוקים המגנים על בעלי חיים ומגבילים את השימוש בהם לצורך ניסויים רפואיים. אם היהודים הורידו לדרגת תת-אדם ואת החיות העלו מעלה... זוהי דוגמא קלה לכשל המוסרי העלול לצמוח מצמחונות טרם זמנה". עכ"ל.
וכן ידוע שהיטלר ימ"ש היה צמחוני וחובב חיות מושבע, ואפילו בימי מלחמת העולם הראשונה בזמן שהיה בקו היה מאוד "מקורב" לכלב שנקרא בשם "פוקסל". בסרטי תעמולה רבים ניתן לראות אותו מלטף כלבים, אך גם בהיעדר המצלמה רכש לכלבתו כבוד מיוחד. היטלר כתב בפירוש במיין קאמפף, (יש ציטוט בעליתו ונפילתו של הרייך השלישי) שכשהיה עני הוא נהג לפזר בחדרו על הרצפה פירורי לחם עבור העכברים. לדבריו הוא ידע את ייסורי הרעב וידע כמה ישמחו העכברים בפירורים.
הראנו לדעת , שאם האדם בונה את "המוסר" מותך נבכי מחשבתו ומתוך עמקי לבו רמתו יכולה להידרדר עד כדי כך שבעלי חיים ייחשבו בעיניו יותר חשובים מבני אדם, וכמו שאומר הפסוק: " רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום" (בראשית ו', ה'). וכן אומר אברהם אבינו ע"ה: "ויאמר אברהם רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי" (פרק כ',יא').
תורתנו הקדושה היא תורה ה' אשר מדריכה אותנו לפי ההנהגה האלוקית וממילא היא מכתיבה דרכי מוסר ואורחות חיים, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום...
