מנחם בן מבקש להזכיר לנשיא בוש כי היו יותר פליטים יהודים ממדינות ערב מפליטים פלשתינים
10/1/2008
לא מקובל במיוחד לפרגן לעיתון אחר, ובכל זאת, הכרחי לפעמים. במקרה זה מדובר בכתבה בלתי-רגילה בחשיבותה ההיסטורית והאקטואלית, שפורסמה בעיתון הארץ (מאת עדי שורץ) על העוול שנעשה כלפי הפליטים היהודים ממדינות ערב. גם מי שמכיר את המתווה הכללי של הסיפור - המבוסס על מחקרו של פרופ' ארווין קוטלר, שר משפטים לשעבר בממשלת קנדה, שהוצג לראשונה בישראל במאמר של יעקב אחימאיר במעריב
- נדהם מן המספרים ומן המסקנות העולות מהם.
בשורה התחתונה: מספר היהודים שגורשו, או אולצו לעזוב עקב רדיפות, ממדינות ערב גדול יותר ממספר הפליטים הערבים שברחו או גורשו מישראל ב-1948. זאת ועוד: הרכוש שהופקע מהיהודים במדינות ערב גדול פי כמה מכל הרכוש והקרקעות שהותירו אחריהם הפליטים הערבים. הנה המספרים המדויקים, לפי נתונים רשמיים של מדינות ערב: כ-850 אלף יהודים עזבו אותן מ-1948 ועד תחילת שנות ה-70. כ-600 אלף מהם נקלטו בישראל.
לשם השוואה, נתונים של האו"ם אומדים את אוכלוסיית הפליטים הפלשתינים המקורית ב-720 אלף איש. זאת ועוד: שטח האדמות שהיו בבעלות יהודים נאמד ב-100 אלף קמ"ר (חלקן הגדול בעיראק) - פי ארבעה משטחה של ארץ ישראל כולה.
זאת ועוד: בעוד הערבים הפלשתינים ברחו וגורשו בסערת מלחמת השחרור, הרי מצרים, למשל, החליטה על שלילת האזרחות ועל הפקעת הרכוש של 50 אלף היהודים שלה בהחלטת ממשלה רשמית לגמרי ב-1956.
מה כל זה אומר? באופן הפשוט ביותר, זה אומר שהעוול שנגרם לפליטים הפלשתינים מתקזז לחלוטין מול העוול שנגרם לפליטים היהודים ממדינות ערב. לכן, בעיית הפליטים הפלשתינים היא בעייתה של הליגה הערבית ולא בעיה ציונית. את הדבר הבסיסי הזה חייבים לומר ולהכריז מול העולם. וההזדמנות הכי קרובה לכך היא ביקורו של בוש.
סטודנטים באיראן התפלאו
הכתבה בהארץ נחתמת בעוד הבחנה מעניינת ביותר: סטודנטים מוסלמים מארצות ערב ומאיראן, שנחשפו לאמת ההיסטורית הזאת, תהו מדוע לא טרחה ישראל כל השנים לצעוק בקול גדול את האמת הזאת. זה היה חוסך מאיתנו, הם אמרו, את הרגשת התסכול והמרירות שלנו על הנאכבה שנגרמה לנו. כי כשאתה יודע שגם הצד השני סבל, ובמספרים דומים, גם הזעם שלך שוכך. כלומר, באופן כמעט פרדוקסלי, לאמת הציונית הזאת על הפליטים היהודים יש סיכוי להרגיע, או לפחות לצנן במשהו, גם את שנאת העולם המוסלמי.
מאיפה נובע המחדל ההסברתי החמור הזה, שאפשר לבעיית הפליטים הערבים לצמוח גם אצלנו לממדים של גידול ממאיר? איך קרה ש"הטובים" ו"האנושיים" בינינו מנסים ללכת בדרך זו או אחרת לכיוון פתרון הבעיה, נוסח קמפ-דייוויד, שבו ישראל נואלה להסכים לקליטת מספר מוגבל של פליטים ערבים, או ברוח ההסכמה "העקרונית" לפתרון הסעודי, המנסה לכפות עלינו הסכמה "עקרונית" להשבת הפליטים לישראל?
התשובה מונחת באותו שיר מפורסם ונפלא של אלתרמן על השטן שהיכהה את תחושת הצדק שלנו ("רק זאת אעשה: אכהה מוחו / ושכח שאיתו הצדק"). ובינתיים, אגב, מתייסרים ילדי הפליטים הסודנים אצלנו בקור המדבר באוהלי קציעות, כפי שעולה מעתירת ארגוני זכויות האדם נגד שר הפנים קשה?הלב שלנו מאיר שטרית. גם אלה פליטים, אם לא אכפת לכם, ואת העוול כלפיהם אין מי שיקזז לנו.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/681/882.html