פרשת וארא מתארת את תחילת עשר המכות שנפלו על המצריים, לפני גאולת בני ישראל.
ראוי לציין שמשה רבנו מבקש מפרעה לשחרר את עם ישראל לשלושה ימים כדי להקריב קרבנות להקב"ה. משה רבנו אינו מבקש לשחרר את העם כדי לעלות לארץ ישראל או כדי לצאת מהעבדות הקשה, אלא הוא מבקש שלושה ימי חג. נראה לומר שמטרת הגאולה היא להביא קרבנות לה'. כך כתוב בצורה מפורשת במקומות רבים בפרקים הראשונים של ספר שמות. "...וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹקינוּ. " (שמות ג,יח).
מדוע משה רבנו ביקש לשחרר את העם לשלושה ימים בלבד, כדי לזבוח לה'?
נראה לומר שעם ישראל יוצא בפועל מגלות מצרים ומהשעבוד הפיזי והרוחני, רק לאחר הקרבת קרבנות להקב"ה. פרק זמן של שלושה ימים מהווה התחלה חדשה והתנתקות ממה שהיה לפני כן. למשל, בהר סיני בני ישראל התכוננו במהלך שלושה ימים לקראת קבלת התורה.
פרעה ידע שברגע שעם ישראל יקריב קרבנות להקב"ה ויתבודד במדבר, הוא לא יחזור למצרים.
הקרבת הקרבנות מהווה מעין הכרזת עצמאות של עם ישראל וסימן לשחרור מעול הגויים.
אומות העולם עושות הכול כדי למנוע מאיתנו להקריב קרבנות לה'. לכן עיקר הוויכוח בין משה רבנו ופרעה היה סביב הנושא הזה:
לאן הם יקריבו זבחים, במדבר או בארץ מצרים?
"... וַיֹּאמֶר, לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם—בָּאָרֶץ " (שמות ח,כא)
מי יצא למדבר להקריב קרבנות?
"...מִי וָמִי, הַהֹלְכִים: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ" (שמות י,ט-י)
מה הם ייקחו איתם? ומה הרכוש שיישאר במצרים כערובה לחזרתם?
"וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה--רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם-טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם" (שמות י,כד).
עד כאן הבאנו דברים ברורים המזכירים את עבודת הקרבנות בלב גאולת מצרים. נראה לומר שגם בעשר המכות ניתן למצוא רמזים, לעבודות שהיו בבית המקדש או למהות בית המקדש.
מכת דם הפכה את המים לדם, רומזת לניסוך דם קרבנות על המזבח או ניסוכי המים שהיו בבית המקדש.
הצפרדעים מסרו את נפשם על קידוש השם כאשר הם נכנסו לתוך התנורים החמים ונשרפו למוות, כדי למלא את פקודת ה'. דרושה מסירות נפש עצומה כדי לבנות את בית המקדש, מבלי להתחשב באלה המעכבים את בנייתו.
הערוב- חיות הטורפות, רומזות לבהמות הטמאות שאינם קרבות על גבי המזבח. בנוסף לכך, מכה זו הבליטה את ההבדל הקיים בין עם ישראל והמצריים, כאשר הקב"ה הקים גדר וירטואלית בין בתי ישראל ובין בתי המצריים.
עבור מכת שחין, משה רבנו לקח חופן של פיח הכבשן וזרק אותו על מצרים. החופן מזכיר את חופן הקטורת הדקה שכהן הגדול היה לוקח לעבודת יום הכיפורים.
מכת חושך גרמה לאפילה גמורה בארץ מצרים, כנגד הטומאה החזקה שבמצרים. לעומת זאת, תפקיד בית המקדש להאיר את העולם ולגלות את אור השכינה.
ולבסוף מכת בכורות הממיתה את כל בכורות מצרים, רומזת לעבודות המקדש שהיו אמורות להתבצע על ידי הבכורות. בכורי ישראל איבדו את הזכות לשרת בבית המקדש בעקבות חטא העגל.
למעשה כל תהליך גאולת מצרים רומז בצורה גלויה או נסתרת, לבית המקדש ועבודת הקרבנות.
על פי חז"ל גלות מצרים כוללת בתוכה את כל הגלויות העתידיות וגם את הגאולות. גאולת מצרים מהווה מודל לחיקוי עבור כל הדורות.
אם אנו חפצים בגאולה השלמה עלינו ללמוד מגאולת מצרים ולקבוע כמטרה, לחדש את עבודת המקדש בהר הבית. אין דרך אחרת להכריז לעולם על עצמאותנו.
כל עוד לא נשלוט על הר הבית ולא נבנה מזבח לחידוש העבודה, לא נוכל לחיות בשלווה ובשלום. תפקיד אומות העולם בדומה לפרעה, הוא למנוע מעם ישראל להקריב זבחים להקב"ה. תפקיד מנהיג ישראל בדומה למשה לרבנו, הוא להביא לביטול השעבוד לגויים וחידוש עבודת הקרבנות.
סרט וידאו על המאמר
http://www.youtube.com/profile?user=mikeben98