סליחה חברים, הסיפור הזה טומן בתוכו הנחת יסוד שיקרית לפיה חובשי הכיפה מהשטחים הם באותו מצב סוציואקונומי, ובאותו מצב לאומי של כיבוש כמו האוכלוסייה הערבית שם.
וזהו שקר גמור.
המציאות נראית יותר ככה:
ילד: אמא, היום באו לבקר אותנו ילדים מהשטחים, מאזור רמאללה.
אמא: איזה יופי! שלום והידברות, כמה חינוכי, אני שמחה מאוד לשמוע!
ילד: אמא, את יודעת, הם היו לבושים כמונו-עם ג´ינס וסווטשרט לא ממש אופנתי.
אמא: לא נורא, יפה שאתה שם לב לקטנות. הם חיים בתנאים כלכליים קשים, בדיוק כמונו, יש להם הרבה ילדים במשפחה וקשה לקנות להרבה ילדים בגדים יקרים. מה עשיתם איתם?
ילד: אכלנו, שיחקנו משחקי חברה, כאלה שמשתפים את כל הילדים, ביחד כולנו.
אמא: יופי! זאת דרך טובה וחכמה לשבור מחיצות.
ילד: מה זה מחיצות?
אמא: זה כאילו שכל השנים הכניסו לכם לראש שיש בינכם לבין הילדים האלה קיר. הסבירו לכם שאתם בצד אחד והם בצד השני. עכשיו אין שלום, אז צריך לשבור את הקיר, לשחק עם הילדים מהשטחים, כאילו הם חברים שלך מהשכונה.
ילד: אמא, חלק אמרו שיש להם רובים בבית.
אמא: אה, זה בגלל שיש להם שם טרור וצרות, ובטח אבא שלהם שוטר.
ילד: הם גם אמרו שהם מתפללים בבית הספר והם צמים בימי הצום.
אמא: טוב! המתיישבים שומרים על המסורת שלהם, וזה מכובד בעיניי. לא צרי לבוז למנהגים של אחרים,נכון? באמת חשוב מאוד שבית הספר שלכם הביא אותם, שתראו שהם ילדים בדיוק כמוכם.
ילד: אבל אמא, הם בכלל לא דברו עברית ולא היו להם כיפות. אני חושב שהם ערבים
דתיים כאלה, מהשטחים.
אמא: מה?? הם לא נורמאלים ההנהלה שלכם! הזמינו חבורת ערבושים לבית ספר באשדוד? אולי אתה לא מבין, אבל זה דבר מאוד מסוכן, לחשוב שבגלל שהם נראים לך דומים הם כמוך.
הם לא !! הם ממש לא כמונו! הם מחבלים, מסוכנים לדמוקרטיה, ובגללם אין שלום. איך העזו לארח אותם פה? אני מיד הולכת להתקשר למנהלת, אני לא אשתוק!!
