אין לי ניסיון בבתי ספר דתיים, אך אוכל לספר לכם מה קורה בבית ספרי הממלכתי.
המורה שלי לאזרחות שמאלני, והמחנך שלי ימני.
המורה לאזרחות אומר כבדרך אגב "מסירת הגולן תבטיח שלום", ואילו המחנך תמיד טורח להזכיר ביום הזיכרון לרצח רבין, שהיום הוא לזכר הרצח, המעשה, ולא לזכר יצחק רבין.
חוץ משני אלה, רוב המורים בד"כ ענייניים, כלומר, אינם מערבים פוליטיקה.
ספרי הלימוד בהיסטוריה ובאזרחות דיי שמאלנים, אך, בד"כ לא עוסקים בעניינים במחלוקת.
השירותים ממלאים את תפקידם הרגיל, אך לעתים יש תלמידים שמעשנים בחצר.
אני לא יודע אם זה המצב בכל בתי הספר בממלכתיים, אך בית ספרי בעיר קטנה ועושה סינון יחסית טוב.
החינוך הממלכתי שומר על רמה אחידה, ומכשיר את תלמידי ישראל באופן דומה.
כך, כל תלמיד אמור לדעת פרטים מסויימים בתחומים שונים.
בלי החינוך הממלכתי תלמיד בצפון ת"א לא בהכרח ילמד תנ"ך, ואילו התלמיד הדתי בבני ברק לא ילמד דבר פרט לתורה.
לבתי הספר הדתיים ניתנה פחות או יותר עצמאות, ולכן בית ספר של חרדים אנטי-ציוניים (כדוגמאת חסידות סאטמר או נטורי קרתא) יכול לחנך לשנאת מדינת ישראל, ואילו בבתי הספר הממלכתיים דבר כזה לא אמור לקרות (כשדובר ביהודי-ישראלי נורמלי, לא יולי תמיר וחבריה).