על פי כל הסימנים ישראל הולכת לבחירות פחות משנתיים לאחר כינונה של הממשלה הנוכחית.

חילוקי הדעות בין לפיד ושפיצר (לבני) לבין ראש הממשלה נתניהו נכון לעכשיו בלתי ניתנים לגישור ונתניהו מתנהג כמי שאין לו מה להפסיד, אלא להיפך – הוא יכול רק להרוויח את המנדטים שהליכוד איבד ל"יש עתיד" בבחירות האחרונות.

שורש המחלוקות בין לפיד, המכהן כשר האוצר, לבין נתניהו הוא בעיקר בנושאים כלכליים ובעיקר ביטול "חוק מע'מ 0" אותו טיפח וקידם לפיד.

לפיד התייחס לקרע בינו לבין ראש הממשלה ואמר: "ראש הממשלה החליט להוביל אותנו לבחירות מיותרות. הוא העלה את דרישותיו רק כדי שיגידו לו 'לא' ואז רץ לספר לחבר'ה. נתניהו בחר לנהוג בחוסר אחריות לאומית ולא לעמוד בהתחייבויות שלו כלפי הציבור".

המחלוקת בין שרת המשפטים, ציפורה שפיצר (לבני), לבין נתניהו נסובה בעיקר בנושאים מדיניים וחוקתיים כאשר שפיצר דוחפת למסירת יהודה ושומרון לאוייב הערבי ונתניהו נכון לעכשיו לא עומד בלחצים משמעותיים למסור את חלקי המולדת לאוייב הערבי (בין היתר משום שארה"ב שקועה בבעיותיה שלה ואין לה זמן להתעסק במזרח התיכון).

בין היתר שפיצר מתנגדת חריפה ביותר ל"חוק הלאום" שאמור להגדיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית (דבר בסיסי לחלוטין), וגם סביב החוק הנ"ל ישנה מחלוקת חריפה בין הגורמים המרכיבים את ממשלת נתניהו הנוכחית.

שפיצר התייחסה אף היא לקרע הבלתי נמנע בקואליצייה ואמרה: "אני לא מתכוונת להתפשר על שום עקרון שליווה אותי במהלך השנים האחרונות. לא אתמוך ולא אתן את ידי לשום חקיקה לאומנית. לא אתן את ידי לפרובוקציות. אלה הדברים שפוגעים במדינת ישראל".

על פי כל הסקרים שנערכו בשבועות והחודשים האחרונים מתבהרת תמונה לא אופטימית במיוחד לגבי "התנועה" של ציפי שפיצר ו"יש עתיד" של יאיר לפיד.

הליכוד, על פי כל הסקרים, אמור להרכיב גם את הממשלה הבאה, ואילו לפיד ושפיצר עתידים להתרסק, כאשר את ההתרסקות הגדולה ביותר עתיד לרשום לפיד שכרגע עומד על 19 מנדטים ואילו הסקרים השונים מנבאים לו 10 מנדטים במקרה הטוב ביותר (כאשר סקרים אחרים מנבאים לו התרסקות גדולה עוד יותר).

לשפיצר זו לא תהיה התרסקות ראשונה בקריירה הפוליטית שלה לאחר שזכתה רק ל-6 מנדטים בבחירות האחרונות בתור יו"ר "התנועה", וזאת לאחר שזכתה ל-28 מנדטים בבחירות 2009 כשהייתה יו"ר "קדימה".

גם לפיד מכיר מקרוב את ההרגשה לאחר שבבחירות 2003 אביו, טומי לפיד, היה המנצח הגדול של הבחירות לאחר שגרף 15 מנדטים בתור יו"ר "שינוי" ובבחירות שלאחריהן (2006) נמחק מהמפה הפוליטית לגמרי.

 

כמו בכל מערכת בחירות, גם בבחירות הקרובות אנו עתידים לפגוש "מפלגת אופנה". בבחירות האחרונות כאמור הייתה זו "יש עתיד" של יאיר לפיד, והפעם כל הסקרים מדברים על מפלגה (שעדיין לא קמה) שבראשה יעמוד שר התקשורת לשעבר משה כחלון.

המפלגה עדיין לא קמה אבל כבר הסקרים השונים מנבאים לה מספר דו ספרתי של מנדטים.

מנגד ישנם את הלא רלוונטים – מפלגות השמאל שמזמן שכחו את טעמו של השלטון.

בשבועות האחרונים שמענו את ח"כ עמיר פרץ ("התנועה"), שפרש מתפקידו כשר לאיכות הסביבה, והצהיר בכל מקום אפשרי בתקשורת שהוא פועל כדי למצוא תחליף לנתניהו.

גם יו"ר האופוזיציה, יצחק הרצוג ("העבודה"), הצהיר ללא הפסק בשבועות האחרונים שחייבים חלופה לנתניהו ושהוא האיש המתאים לעמוד בראש המדינה.

יש לציין שמפלגת "העבודה" לא זכתה במערכת בחירות מאז בחירות 1999 (אז ניצח אהוד ברק את נתניהו ושרד בתפקיד בקושי שנה וחצי).

ולסיכום – לפני שהולכים להצביע, מומלץ לעיין ב"מדריך לימין המזוייף" כדי לדעת במי אנו בוחרים.