תוצאות משאל העם בבריטניה בו הכריע הציבור הבריטי לפרוש מהאיחוד האירופי הוא דוגמא נוספת לאיך דמוקרטיה צריכה להתנהל בשאלות בהם עלולה להיות השפעה הרת גורל על הציבור.

משאל העם האחרון בבריטניה היה רווי יצרים ומתחים כאשר כל צד השמיע את קולו בצורה רועשת (הרבה מעבר לסגנון הבריטי), ואך גבה קורבן אחד בדמותה של חברת פרלמנט מהלייבור ("מפלגת העבודה" הבריטית) שנורתה למוות, אך
לאורך כל הדרך היו בטוחים התומכים בהישארות באיחוד כי הניצחון יהיה שלהם, וכי לא יעלה על הדעת כי העם הבריטי ירצה להיפרד מהאיחוד.

אבל כפי שקורה בישראל, גם הבריטים התפכחו בשנים האחרונות, ואם יש נושא אחד שדי מושתק בתקשורת העולמית ושללא ספק עשה את ההבדל, הרי שזוהי שאלת המהגרים בכלל ובפרט מאות האלפים שעשו את דרכם לאירופה בשנה האחרונה מסוריה ושאר המזרח התיכון.
האיחוד האירופי ביקש שכל מדינות האיחוד יישאו בנטל (ולא רק גרמניה ושבדיה אליהם הגיעו רוב המהגרים המוסלמים), אלא שהקולות בבריטניה של היום שונים לחלוטין מהקולות בבריטניה של לפני עשור.

אם לפני עשור הסכימו הבריטים לקבל אליהם מליוני מהגרים מהעולם השלישי בשם ה"רב תרבותיות" וההומאניות, הרי שהמציאות הנוכחית בדמותם של ערים שלמות אשר נכבשו כליל על ידי המוסלמים והם בגדר "איזור שריעה" עשו את
שלהם והבריטים אינם מוכנים להקריב את ארצם על מזבח הליברליות והאוניברסליות.
היו כמובן טענות אחרות נגד ההישארות (כלכלה וכדומה) אך הן היו שוליות ולא מספקות כדי שהאזרח הבריטי יצביע בעד היפרדות מהגוף שבריטניה הייתה ממייסדיו, ומספיק היה לשמוע את קולותיהם של התומכים בפרישה כדי להבין את מה שכתוב בין השורות: הם פשוט מבינים שהמשמעות של קבלת עוד מהגרים מוסלמים לתוכם היא מאין התאבדות לאומית ותרבותית, ולזה הם אמרו "לא!", והחשש כעת היא האם בעקבות בריטניה יפרשו מדינות נוספות מהאיחוד וזאת לאחר שמנהיגי מפלגות הימין בצרפת והולנד השמיעו דרישה לקיים את אותו משאל העם במדינותיהם.

ההליכה למשאל העם לא הייתה רק שאלה לאומית, אלא הייתה גם הימור על העתיד הפוליטי מבחינתם של המובילים את מחנה ההיפרדות, ובראשם בוריס ג'ונסון – מי שהיה ראש עיריית לונדון לשעבר, ושידע שהפסד במשאל בעצם יסתום את הגולל על עתידו הפוליטי, אך מאידך ניצחון יכול למצב אותו כאחד המועמדים הבולטים והמובילים לרשת את דיוויד קמרון בראשות ממשלת בריטניה, ויממה לאחר תוצאות המשאל יש הסבורים כי ג'ונסון (המכונה גם "דונלד טראמפ הבריטי") יהיה יורשו של קמרון שהודיע על התפטרותו בעקבות תוצאות המשאל.

המנצח הגדול של משאל העם (בוריס ג'ונסון בעת ביקורו בישראל)

ונקודה ישראלית לסיום: בעוד שבאירופה הממשלות עורכות משאל עם על נושאים שהם הרבה פחות גורליים מאשר אצלנו בארץ הקודש, הממשלות בישראל לעומת זאת מסרבות לקיים משאל עם בנושא שבכל מדינה מתוקנת היה מתקיים כבר מזמן, והוא בשאלת מסירת שטחי מולדת לידי האוייב.
האם מישהו מעלה על דעתו שאם הייתה שאלה בבריטניה של האם למסור שטחים לידי מדינה אחרת כלשהי (לאו דווקא מדינת אוייב) זה היה עובר ללא משאל עם?
הרי הבריטים מחזיקים שטחים כמו איי פוקלנד (הסמוכים לארגנטינה), ואת גיברלטר (הסמוכה לספרד), וב-2 המקרים הבריטים לא מוכנים לשמוע על מסירתם לארגנטינה או לספרד, ואף ב-2 המקומות נערכו משאלי עם שהכריעו כי גם איי פוקלנד וגם גיברלטר יישארו תחת ריבונות בריטית.
בישראל עדיין אין משאלי עם ועדיין מוסרים שטחי מולדת נרחבים לידי האוייב ואף מגרשים אלפי משפחות יהודיות מבתיהם ואפילו ללא תמיכה ציבורית (שהרי לפני בחירות מפלגות "הימין" מנצחות על בסיס הבטחות כי לא יהיה גירוש אך לאחר הבחירות מיישמות את מדיניות השמאל המוצהר), ובדיוק משום כך דרש הרב כהנא הי"ד כבר לפני 30 שנה (לאחר פסילתו מלרוץ בבחירות) לערוך משאל עם בישראל.