הדרישה האחרונה של התאחדות הכדורגל ה"פלשתינית", בראשותו של המחבל ג'יבריל רג'וב, להשעות את התאחדות הכדורגל של  ישראל מהתאחדות הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א) אומנם לא הגיעה להצבעה אך יכלה להוות גול עצמי מבחינת הערבים, אך חסר היה הישראלי שידחוף אותם אל תוך הבור אותו כרו.

עם קצת תעוזה ואומץ המשלחת הישראלית יכלה להחזיר למשלחת ה"פלשתינית" באותה המטבע:
איום להעלות הצעה להשעיית התאחדות הכדורגל ה"פלשתינית", והסיבה: התערבות של הרשויות הממשלתיות בנעשה בכדורגל.

לפיפ"א, כידוע, יש מדיניות של הפרדת פוליטיקה מספורט וכדי להסביר את העניין ביתר הרחבה, להלן דוגמא למקרה שכבר הספיקו לשכוח בישראל:
הזמן: אביב תשע"ב (מאי 2012) – שרת הספורט דאז, לימור לבנת, מחליטה להקים ועדה ציבורית לבחינת מבנה הכדורגל בישראל (מה שמוכר לרובנו בשם "ועדת זליכה").
הועדה הגישה את מסקנותיה כשנה לאחר מכן (קיץ תשע"ג – 2013), ולמעשה היוותה את יריית הפתיחה לסיכסוך תקשורתי מהדהד בין יו"ר ההתאחדות דאז, אבי לוזון, לבין שרת הספורט לבנת אשר הצהירה כי לוזון לא יוכל להתמודד שוב לראשות ההתאחדות (עקב ניגוד עניינים).
באותו השבוע שבו פורסמו מסקנות "ועדת זליכה" שהה בארץ אורח: נשיא פיפ"א ספ בלאטר, שהגיע לארץ מספר ימים לאחר שפיפ"א השעתה את התאחדות הכדורגל של קמרון, ומאותה סיבה: התערבות של הממשלה בבחירות להתאחדות הקמרונית.
ובמסיבת העיתונאים שקיים בלאטר בישראל יחד עם לוזון הוא לא היסס להצהיר: "אני לא עומד לאיים, זה לא התפקיד שלי לאיים על רשויות מדיניות. אבל אם הדו"ח הזה (ועדת זליכה) ייושם, אז ההתאחדות תעמוד בקשיים. לא רק השעיה של נבחרת ישראל אלא השעיה של כל פעולות מועדונים נוער שופטים קבוצות, גם התמיכה הכלכלית תופסק. אני מקווה שאנחנו לא נשעה.
זה לא כרטיס צהוב, זו רק אזהרה. אבל אם דבר כזה יקרה לא תהיה לנו אלטרנטיבה. זו החלטה שקיבלנו – השעינו את קמרון מכל פעילות של פיפ"א אחרי התערבות של הממשלה המקומית בנבחרת".

ואיך כל זה קשור להצעה האחרונה של רג'וב להשעות את ישראל?
אני מניח שאם המשלחת הישראלית הייתה מכינה שיעורי בית על המתרחש בהתאחדות הכדורגל ה"פלשתינית", אז היו מגלים ל"תדהמתם" שרגו'ב קשור בקשר ישיר למוסדות השלטון ברשות ה"פלשתינית". כחבר בכיר ב"ועד המרכזי של פת"ח" הוא קשור לכל ההחלטות המדיניות והצבאיות של הרשות ה"פלשתינית", והכל במקביל לכהונתו כיו"ר ההתאחדות לכדורגל.
תארו לכם את הזעקה שתוקם בארץ אם יו"ר ההתאחדות לכדורגל המכהן יהיה במקביל גם בכיר במפלגת השלטון.
האם זו לא עילה מספקת להשעות את התאחדות הכדורגל ה"פלשתינית" מפיפ"א?

אך כאמור לא כך היה הדבר, אלא להיפך – המשלחת הישראלית בראשותו של יו"ר ההתאחדות עופר עיני התרפסה ושמה את הספורט הישראלי ואת מדינת ישראל ללעג וכמושא ללחצים עתידיים (בתמיכתו ובסיועו של ראש הממשלה נתניהו), אך גרוע מכך: העניקה לרג'וב וכנופייתו את הבטחון שהם יכולים לגרום לישראלים "להזיע מפחד".
ועתה ברור לכל פרשן מתחיל כי מה שקרה בקונגרס פיפ"א האחרון בציריך (החלטתו של רג'וב לחזור בו מהדרישה להשעייה) היא רק יריית הפתיחה. רגו'ב אומנם לא השיג את המטרה הנכספת (השעיית ישראל), והוא גם לא ציפה שישיג זאת.
מה שהוא השיג היא התחלה לא רעה בכלל: כעת ממשלת ישראל (שממילא חלשה ומתרפסת) תהיה רכה וסלחנית הרבה יותר מול מחבלים בעטיפה של "ספורטאים" (שהרי כעת ישראל תנפיק תעודות מיוחדות לספורטאים "פלשתינים" כדי שאלה לא יעוכבו יותר מדי במעברים), ואם חלילה חייל יחשוד ב"ספורטאי" מסויים ויעכבו זה מיד ישמש כנשק הסברתי נגד ישראל,
והדרישה של רג'וב להשעות את ישראל תעלה שוב בקונגרס פיפ"א הבא.

ובדיוק משום כך הדעות בתקשורת השמאל בישראל חלוקות – השמאלנים הקיצוניים יותר (שכמובן לא מחמיצים הזדמנות לנגח את מדינתם ה"גזענית") מיהרו לפוצץ כותרות כמו "כרטיס צהוב לישראל" וכדומה.
הפרשנים המקצועיים יותר מבינים שההבדלים בין הרצוי (השעיית ישראל) למצוי (ההחלטה שהתקבלה) הם גדולים, אך כפי שכבר ציינתי – ה"פלשתינים" יעשו הכל כדי לעורר פרובוקציות ולהראות לעולם (במקרה זה פיפ"א) שהישראלים לא מקיימים את שהתחייבו אליו.
כל שצריך הוא לשלוח למעבר מישהו שהונפקה עבורו "תעודת ספורטאי", אלא שהפעם ה"קהל" בשטח לא יהיו פעילי שמאל החמושים במצלמות, אלא חברי ועדה של פיפ"א, וזו הייתה הכוונה ב"יריית הפתיחה" (כי הדרך להצבעה נוספת על השעיית ישראל עוברת בעיכוב ה"ספורטאי" הראשון במעברים).

אך למרות הבזיון האחרון בציריך, עדיין אפשר לחזור בנו ולשנות מדיניות, ובפעם הבאה שה"פלשתינים" יאיימו להעלות שוב לדיון את השעיית ישראל מפיפ"א התגובה ההולמת צריכה וחייבת להיות הצעה ישראלית להשעות את ההתאחדות ה"פלשתינית", כי בפעם הבאה שנתרפס בפניהם תוביל לדרישות נוספות (בדיוק כפי שקורה בתחומים אחרים), ולכן במקום לנסות "להוריד אותם מהעץ" יש לשקול
ברצינות לחטוב את העץ (וכך יירדו מהעץ אם ירצו או לא).
כי בכדורגל לא מנצחים על ידי בונקר, אלא על ידי התקפה.

ולהלן מספר מצומצם ביותר של התבטאויות של רג'וב נגד ישראל. התבטאויות שנאמרו בעודו מכהן כיו"ר ההתאחדות הכדורגל ה"פלשתינית" (מיותר לציין מה היה קורה אם יו"ר ההתאחדות הישראלית היה מתבטא כך בעניינים שאינם קשורים לכדורגל):